קיצוץ ראש הנחש - דרך פעולה יעילה ?

מותו של מצטפא בדר א-דין (Mustafa Badreddine ) הציף לדיון מחודש את השאלה האם סילוקו מזירה של מפקד מתוחכם ומנוסה הוא הטקטיקה האפקטיבית ביותר לפגיעה בארגון. לבחירה בטקטיקה זו יש כמובן טיעונים חזקים לכאן או לכאן. מכיוון שאין קונצנזוס כלפי טיב התוצאה, ספקות ותהיות לגבי השימוש באופציה זו הן אך טבעיות. יחד עם זאת, נדמה שעם התארכות המלחמות במזרח התיכון, נכנסו גם לא אחת שיקולים שלא תמיד מצטיירים כרציונליים כמו נקמה, שהובילו לשרשרת פגיעות וחיסולים בלתי נגמרת. בעוד בעולם הטבע קיצוץ ראש הנחש יכול לעבוד, בעולם הג'האד העולמי לנחשים יש נטייה מרגיזה להצמיח מחדש את ראשם שוב ושוב.

            ארגון חזבאללה הוא דוגמה מצוינת לבחינת הסוגיה. בעוד מספר ההרוגים המדויק בשורותיו נותר עדיין בגדר חידה שלא פוענחה לחלוטין, את שלל העדויות והדיווחים על מותם של בכירים מאוד בארגון היה קשה מאוד להסתיר. כתבה קצרה שפורסמה לאחרונה ברשת החדשות אוריינט ניוז, שמשכנה בדובאי, טענה כי בשלוש השנים האחרונות נהרגו 50 מפקדים מדרגים בכירים. הפגיעה נוגעת לבכירים ביותר כגון פוזי איוב (Fauzi Ayub ), עלי פוזי טה (Ali Fauzi Taha ), שכיהנו כמפקדי הכוחות המזוינים של חזבאללה בכלל סוריה, עד למפקדי היחידה למבצעים מיוחדים (נח'בה ) עלי פיאד (Ali Fayad), חסן עלי ג'פאל (Hassan Ali Jafal). לאחרונה כאמור הצטרף אליהם מצטפא בדר א-דין. למרות הפגיעות הקשות והביקורת ההולכת וגוברת מבית, חזבאללה נותר איתן בעמדתו כי "ההתנגדות" מתחילה בסוריה.

            חזבאללה הוא לא הארגון היחיד שסבל ממכה אנושה לצמרת הפיקודית שלו. בראשית חודש ספטמבר 2014 חוסלו בפיגוע התאבדות קשה עשרות ממפקדי אחראר א-שאם, בהם מפקד הארגון עצמו, חסן עבוד, שנודע גם כאבו עבדאללה אלחמוי. יחד עמו חוסלו גם מחמד אלשאמי סגנו, מופתי הארגון, מחמוד טביה עבדאלמלכ, עבדאלנאצר מחמד אליאסין (שידוע גם כאבו טלחה אלמח'זומי ), מפקד הכוחות המזוינים של הארגון, ועוד רבים אחרים. למעשה, מרבית מפקדי הארגון הכירו והחלו את דרכם המשותפת עוד בתחילת המילניום הנוכחי, עם לימודיהם האקדמיים, ניסיונם במלחמה בעיראק ומאסרם בכלא בבירה דמשק עד לשחרורם בשנת 2011. היכרות ארוכת שנים שכזו ודאי הכניסה מימד נכבד של יצר נקמה לתכנונים העתידיים של מפקדיו הנוכחים.

            סוגיית הפגיעה במפקדים הבכירים ביותר אינה תחומה לגבולות סוריה ועיראק בלבד. טקטיקה זו הוצאה לפועל במספר רב של מקרים כמו בחיסולם של אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס, עבאס מוסוי, מנהיג חזבאללה לשעבר ואחרים. טכניקה זו לא בלעדית כמובן לשימוש אווירי : ב-2 למאי 2011, צבא ארה"ב, הוציא לפועל את "מבצע חנית נפטון", בו חיילים מיחידת "אריות הים" חיסלו את אסאמה בן לאדן. המערכה הבינלאומית למיטוט והחרבת אלקאעדה נמשך בשרשרת ארוכה של סיכול ממוקדים שבוצעו על ידי מל"טים, כשהבולט בהם הוא חיסולו בתימן של מפקד שלוחת אלקאעדה בחצי האי ערב, אנור אלעולקי (Anwar Al-Awlaki ). באפיקים אלו הצליחו ארצות הברית ובעלות בריתה לפגוע בשרשרת הפיקוד של אלקאעדה, ולסכל מזימות לשחזור מעשי הזוועה של המתקפה ב-11/9/01, בקרונות הרכבת של מדריד 2004, וברכת התחתית של לונדון בשנת 2005.

            הפגיעה במפקד רם דרג חשובה מאוד לקטיעת המערכים ההיררכיים בתוך ארגוני הטרור השונים. כמו כן, לשימוש באופציה המדוברת מצטרף גוון של מתן רוח גבית ללחימה נגדו. הצלחה או כישלון, להיפטר מגורם יצירתי, מסוכן וכריזמטי מסוגלת להניב תוצאות מרשימות, בהם איבוד זמן יקר בבחירת מחליפו של המחוסל, סיכול תכנית קטלנית שהגה, ולא נחשפה לאוזני אחרים, מפאת סודיותה, או אפילו שיתוק זמני של מערכי הקרב. תוצאות בולטות אלו אמנם מעניקות משקל רב לבחירה בצעד כזה, אך המציאות מראה כי לכל אדם יש מחליף. ארגון חזבאללה אמנם מתקשה למצוא אדם בעל שיעור קומה כעמאד מע'ניה, אולם הארגון ככללותו עודנו חי ובועט. הדבר נכון גם לאלקאעדה – אימן אלט'ואהרי נחשב בקרב חוגים מסוימים כפחות כריזמטי וסמכותי מקודמו בתפקיד, אך לאור העובדה שאלט'ואהרי המתיק סוד שנים רבות עם בן לאדן, אין מחלוקת על כך שרמת הסיכון הנשקפת ממנו לא פחותה.

            אם כך, השאלה נותרה בעינה – אם הפגיעה במפקד הארגון, או באחד מאנשיו הבכירים ביותר לא מסוגלת להפיל את הגוף כולו על ברכיו, האם יש בה תועלת ? ובכן, טקטיקה זו, קריטית ככל שתהיה, היא למעשה צעד אחד מני רבים באופן בו יש להילחם נגד גופים רדיקליים. איום מתמיד על חיי הבכירים, מלחמה בערוצים הכלכלים שמניעים אותו, וגדיעת תשתיותיו בקרב ילדים ונוער, הם מקצת מכלים שעומדים לרשות אלו שאמונים על מיטוט הטרור. אמת, לא ניתן לנצח רעיון, ודאי לא רעיון כזה שמייחס חשיבות מועטה לחיים ורבה למוות, אך בהחלט אפשר לשלול את היכולות של הוצאה לפועל של אותם אידאולוגיות קיצוניות. על אף ששימוש באפיק הנידון פוגע בדבר החשוב מכל – חיי אדם, שימוש מושכל ומדויק הוא כלי משמעותי. 

על הטעיה, תעמולה ושקרים נוספים

כלל ברזל ידוע בקרב קוסמים מדבר על חשיבותה של הטעיה. הפניית תשומת הלב למוקד אחד, מפחיתה את תשומת הלב למוקד אחר ומאפשרת לקוסם להסתיר ולהסוות את רזי מעשיו. שיטה זו תואמת רצונות ומאווים של אנשים שונים ומגוונים – החל מפוליטיקאים, אנשי צבא, עיתונאים ורבים אחרים. ברוח זו, בוחרים מדינאים רמי דרג, באופן שלא שונה במהותו ממפקדי ג'האד בכירים, להשתמש בחצאי אמיתות, הונאות, ושקרים גסים על מנת להציג את המציאות כפי שהם רואים אותה, במקרה הטוב, או כפי שהם היו רוצים להציגה, במקרה הרע. הסיבות לשימוש בתעמולה והטעיה ברורות – ניסיון ליצור דעת קהל אוהדת, רצון להימנע מביקורת, ושרטוט תמונה ורודה ופשטנית לרוב אודות מציאות מורכבת. כמות השימוש בחצאי אמיתות, הטעיות ושקרים של ממש, משתנה כמובן כאשר מדובר על ארגון טרור לבין משרדים ממשלתיים רשמיים, אולם אמצעי זה מספק מפלט נוח מהתחושות האנושיות הבסיסיות ביותר – השאיפה לשדר עוצמה, נחישות וצדקת דרך.

            דוגמא מצוינת ראשונה היא המערכה הבינלאומית למלחמה בארגון המדינה האסלאמית בראשות ארצות הברית. ביוני 2014 הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, הורה לצבאו לפרוס לעיראק כוחות שיסייעו בלחימה מול הארגון הרצחני. במהרה, הצטרפו מדינות רבות למהלך, ובספטמבר של אותה השנה, הורחב בנק המטרות גם לשטחי סוריה. מאז ועד היום – פורסמו הצלחות רבות : חיסול מפקד בכיר בתא ח'ראסאן, צנאפי אלנאצר, שחרורה מחדש  לכאורה של העיר רמאדי, החרבתו של בנק עיראקי שהכיל כספים רבים השייכים לארגון ועוד. אולם, בחינה מדוקדקת יותר מראה שבחודשי הפעילות של הקואליציה הבינלאומית, בהם בוצעו מעל ל-800 גיחות תקיפה, הטריטוריה שברשות ארגון המדינה האסלאמית צמחה וגדלה.

            ציר מקביל נוסף בו ניתן לדון הוא המערכה האווירית הרוסית בשדה הקרב של סוריה. על מנת להגן על האינטרסים הרוסיים בסוריה, בחר הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, בשלהי ספטמבר 2015, לפרוס כוח צבאי גדול למחוז לאד'קיה בצפון מערב המדינה. כוח זה כלל חיילים, מטוסי קרב ואמצעי לחימה מתקדמים. שיתוף הפעולה בין צבא אסד, הכוחות הרוסיים, חזבאללה ומיליציות שיעיות במימון איראני, בלם במעט את התקדמות קואליציית ג'יש אלפתח שהחל לצבוא על פאתי מחוז לאד'קיה, אולם המערכה העיקרית והגדולה – על העיר חלב, רחוקה מאוד מהכרעה למרות קמפיין אווירי וקרקעי נרחב.

            התנגשות האינטרס האמריקאי והאינטרס הרוסי הובילה למציאות של הגדרות גמישות. הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית הגדירה כיעד מרכזי "לערער ולבסוף להרוס" (to degrade and ultimately destroy ) את המדינה האסלאמית באשר היא, אולם אט אט מסתבר שהמערכה הופכת ל"עיראק תחילה". יש שמסבירים זאת כמקדם זהירות מתקרית שתסלים את המצב המתוח בין ארה"ב לרוסיה באופן ישיר, ויש שמסבירים זאת על סמך הרצון האמריקאי לשכפל במידת מה את מודל התקיפות מאפגניסטן ותימן לזירה הסורית – עיראקית. מצדו הרוסי של המתרס – מטרת המערכה המוגדרת הייתה לבסס את השלטון הלגיטימי בסוריה ולאפשר את התנאים לפשרה פוליטית. על אף שלא קשה להבין כי השאיפה הרוסית הייתה להשאיר את אסד על כסאו ויהי מה, מבין השורות ניתן להבין כי הנשיא פוטין הפנים כי אסד הוא חלק מהבעיה, אולם  הוא ממשיך לדבוק כי החלפתו תעשה רק לאחר בחירות.

            בקצה השני של הסקאלה ניתן להבחין בכך שגם ארגוני הג'האד השונים שמחים להשתמש במניפולציות, תעמולה וחצאי אמיתות על מנת לקדם את מטרותיהם. כארגונים שמציגים את עצמם קודם כל כגופים דתיים, הטעיה זו מוסברת לרוב על דרך החיוב באמצעות מערך הדעוה. כך למשל ארגונים כמו ג'בהת א-נצרה, אחראר א-שאם, המדינה האסלאמית ועוד מציגים לראווה שוב ושוב כיצד מחולקים ציוד ותרופות לנזקקים, כיצד מתוחזקות ומשופצות התשתיות העירוניות שנהרסו, וכיצד דואגים לרווחת ילדים מקומיים. עזרה זו, על אף שיש בה מן המבורך, משמשת קודם כל על מנת להכשיר לבבות ולגייס פעילים חדשים לשורות הארגון, ומסיטה את הדיון ממעשי זוועה קשים, והוצאות להורג אכזריות שמבוצעות חדשות לבקרים.

            אם כך- מהי חשיבות דעת הקהל על הוצאה לפועל של מהלכים פוליטיים ו/או צבאיים גדולים ? בין אם מדובר על מדינות דמוקרטיות ושקופות כמו ארה"ב, או על מדינות וגופים שהן קצת פחות שקופים וכנים בלשון המעטה, כמו ארגוני הג'האד, חשיבות התדמית הציבורית היא מכרעת. ברמה המדינתית – רוח גבית תאפשר את המשך הפעילות מחוץ לגבולות המדינה, על אף ההשלכות הכלכליות, בדמות מיסוי גבוה יותר, או הפיזיות, בדמות חיילים ששבים הביתה בארונות, שעלולות להתלוות להחלטה. ברמת הארגון – הצגת "מוסריותו" של הארגון לצד חוסר פשרנותו של עקרונותיו הדתיים, מאפשר ליצור קרקע אידיאולוגית למתנדבים עתידיים. הונאות מתוחכמות, כדוגמת העמימות לגבי מספר ההרוגים הקרב חזבאללה, מקנות אפשרות להלך על חבל דק ולנהל מדיניות שלא חושפת את כל הקלפים, במיוחד לא כאלו שעלולים לפגוע במטרותיו של מקבל ההחלטות.

            שימוש פתלתל בעובדות ונתונים הוא כלי פוליטי מוכר, שנמצא בארגז הכלים של מנהיג זה או אחר מקדמת דנא. בין אם מדובר על נשיא מעצמה, או על מפקד מקומי בארגון ג'האד, הצגת מציאות בדרך א', במקום בדרך ב', מספרת לא מעט על מציג הנתונים, כשם שהיא מספרת על הנתונים עצמם. בחינה עצמאית, מקיפה ואחראית של מקורות מסייעת לברור את המוץ מן התבן, ולהבין את המציאות המורכבת, שנסתרת פעמים רבות מן הציבור. חשיפת סוד הקסם עלולה להיות מאכזבת לעיתים, אולם אור השמש של האמת תמיד יהיה נכון ובריא יותר מצל השקרים והכזבים.