האויב של אויבי הוא ידידי - האמנם ?

משפט עתיק אומר – האויב של אויבי הוא ידידי. בימי מלחמה סוערים ומדממים כמו בשנים האחרונות, מקבל משפט זה משמעות מורכבת וכפולה. אך האם יש בו מן האמת ? בעולם שבו מדינות מדברות בערכים כאלו או אחרים, אך מתנהלות על פי אינטרסים, חלים חדשות לבקרים ניגודים מובהקים. המלחמות הקשות בסוריה ובעיראק, התחממות הגזרות במזרח תורכיה, בתימן והבוץ הטובעני של עיראק ואפגניסטן מוכיחים שהמציאות מכתיבה לעתים צעדים שלא עולים קנה אחד עם ערכים כמו דמוקרטיה, ניקיון כפיים וזכויות פרט.

העימות הראשון שכדאי לבחון הוא העימות בין תורכיה לאיראן. שתי המדינות שואפות, בגלוי או לאו, להשפעה רחבה ככל הניתן במזרח התיכון. מחד – תורכיה נשענת על חברות בברית נאט"ו, קו גבול ארוך עם סוריה ועיראק ואיראן, אוכלוסייה גדולה ושאיפות לשחזר את ימי הזוהר של האימפריה העת'מאנית. מנגד – איראן נשענת על משאבי טבע מכניסים, עומק אסטרטגי של אוכלוסייה עצומה, ורוח גבית של שיעים מרחבי העולם. הדמיון בין שתי המדינות לא מונע מהן להפוך לאויבות מרות בכל הנוגע לעתיד המזרח התיכון – איראן, באמצעות אלפי מתנדבים שיעיים במגוון רחב של מיליציות תחת פיקוח משמרות המהפכה וקאסם סולימאני, נלחמת בעור שיניה לשמר את בשאר אלאסד על כסאו. תורכיה בוחרת עד כה, למרות הצהרות לצורכי מס שפתיים דיפלומטי, לשתף פעולה באופן פעיל עם ארגוני ג'האד בסוריה ובעיראק – בין אם בציוד, בכסף או בתקיפה עזה של המיליציות הכורדיות, שהוכיחו את עצמן בשדה הקרב.

עימות ברור נוסף הוא המאבק בין סעודיה לאיראן. מאבק זה מכיל רבדים עמוקים יותר גם עקב העובדה ששתי המדינה מייצגות, הלכה למעשה, את מניפות הדגל של האסלאם הסוני והשיעי בהתאמה. רשימת ארגוני הטרור שפרסם הממשל הסעודי בחודש מרץ השנה, כללה ארגונים רבים בהם אלקאעדה על שלל שלוחותיה, המדינה האסלאמית, החות'ים בתימן וגופים נוספים. יחד עם זאת – מספר הסעודים הגדול שנדד לאזורי הקרב השונים על מנת לקיים את מלאכת הג'האד, מטילים בספק את מידת נחישותם של בני המלוכה הוהבים להצטרף לקואליציה העולמית למלחמה בטרור. חוקרים חדי עין שבחנו את המסמך אף הבחינו שהוא מתיר מרחב רב לפרשנות וארגונים רדיקליים וקיצוניים לא פחות כגון אחראר א-שאם לא הוכנסו לרשימה. הקרקע המשותפת לשתיים בנוגע לפתרון משבר המים באזור או שיתוף פעולה בנוגע לייצוא הנפט הגולמי ש-16 אחוז ממנו מן התפוקה העולמית מגיע מהן, מתנדנדת מאוד כאשר צפים מחדש המתיחות והתלהטות הלחימה בתימן, או הסכמי הגרעין האחרונים.

זירה נוספת שבה מתגלה שבריריותו של הפתגם היא על קו הגבול בין סוריה ללבנון. בשלהי שנת 2013 ותחילת 2014, איימה המלחמה בסוריה להפוך מזליגה קלה לצונאמי שמטיל את צילו על לבנון כולה. רקטות נורו במספר רב של מקרים, פיגועי התאבדות במעוזי חזבאללה בבעלבכ ובעיירות הבקעא היו עניין שבשגרה, והפגנות הזדהות עם הפלגים הג'האדיסטים מסוריה הגיחו כמו פטריות לאחר הגשם. התקרית החמורה ביותר נרשמה כאשר חמושים מקרב ג'בהת אלנצרה והמדינה האסלאמית (דאע"ש דאז ), חטפו והרגו קבוצה גדולה של חיילים מצבא לבנון. רבים מהם הוצאו להורג בשבועות הבאים, מעטים שוחררו בעסקאות חילופי שבויים, אך רבים עדיין נמצאים עד היום בשבי . גלי האתר וכותרת העיתונים מיהרו להכריז על שיתוף פעולה תקדימי בין שני הארגונים הרצחניים והגדולים ביותר בסוריה נגד האויב המשותף – צבא לבנון וחזבאללה על אדמתו, אך בחינה מדוקדקת מראה שלא כך היה. קשר כזה הוכחש על ידי גורמים בשני הצדדים. יתר על כן – המצב בשדה הקרב דאז אפשר את תנועת הכוחות מתוך לבנון ואליה, זאת משום שהערים זבדאני, יברוד ועסאל אלורד, היו בשליטה ברורה של ארגוני האופוזיציה. גורם חשוב במשוואה דאז היה ארגון עבדאללה עזאם שפעל על אדמת לבנון. מות מפקד הארגון, מאג'ד אלמאג'ד, וכיבוש ערי הגבול על ידי חזבאללה וצבא אסד, הוריד את מפלס האלימות באזור, והקטין את האיום על מעוזי חזבאללה במגרש הביתי שלו.

התלכדות אינטרסים אינה מהוות זהות אידאולוגית. כשם שגם רוסיה וארה"ב מעוניינות לראות את המדינה האסלאמית יורדת מקדמת הבמה בסוריה ובעיראק, שאלת היום שאחרי עדיין כבדת משקל  ורק מקשה על יצירת קצה קצהו של מתווה פתרון בינלאומי ראוי. לעניין זה – אין הבדל בין התמונה הצרה לתמונה הרחבה. חילוקי דעות ארעיים בנוגע לאזורי שליטה, אופן ההתנהלות מול האוכלוסייה האזרחית וסוגיות דומות הפכו לקרבות אלימים. תפישות ציבוריות בסיסיות מקדשות ובצדק את ערכי המוסר, דמוקרטיה והכבוד ההדדי, אולם כאשר מדובר בגיאופוליטיקה בינלאומית בכלל, ובגיאופוליטיקה מזרח-תיכונית בפרט, כל זה נדחק לצד. הקדשת משאבים גדולים, כלכליים או צבאיים, על מנת להגן על אינטרסים במדינה זרה, מובילה בהכרח להקדשת משאבים גדולים מהצד השני של המתרס, שיגיעו להגן על אינטרסים מנוגדים. במזרח התיכון בו הכוח מדבר – נדמה שהפתגם הנכון יותר הוא האויב של אויבי הוא אויבי.

אלט'ואהרי ואלבע'דאדי - הקרב על מרכז במת הג'האד

בשורה של שרשרת קלטות שמע, הטיל מנהיג ארגון אלקאעדה, אימן אלט'ואהרי, פצצה מהדהדת. קלטות "האביב האסלאמי", כפי שבחרו בזרוע התקשורת של הארגון א-צחאב, כפרפראזה על המינוח "האביב הערבי" שניתן לגל המחאות שהחל ב-2011, מציגות מנהיג חריף וביקורתי הרבה יותר מבעבר. אם בקלטות ואגרות קודמות, התמקד אלט'ואהרי בקריאות לפיוס והפצרות חוזרות ונשנות לאחד את שורות מחנה הג'האד, כעת ניכר שחלה עליית מדרגה בטון גינוי המדינה האסלאמית ובראשה אבו בכר אלבע'דאדי. קלטות אלו, שככל הנראה הוקלטו זמן מוקדם מראש, על סמך איכות השמע בהם ואורכם הכללי, מעידים על תכנון ארוך טווח באלקאעדה, כדי להשתמש במועדים בעלי חשיבות עולמית על מנת להגביר את תהודת דבריהם.

הקלטת הראשונה בסדרה שוחררה יומיים בלבד לפני יום הציון השנתי לפיגועי ה-11/9. לאחר סדרה קבועה של אמרות ברכה אסלאמיות ידועות על הנביא וחסידיו, הביע אלט'ואהרי שאט נפש מפעולות הארגון עד כה, ותקף בנחרצות את הח'ליפות כשכינה אותה – לא לגיטימית. לדבריו – אלבע'דאדי איננו ח'ליף והוא אינו ראוי להנהיג את אומת המוסלמים, והח'ליפות שהוקמה איננה נוצרה על בסיס משנתו ודרכו של הנביא מחמד. אלט'ואהרי הבהיר שהוא לא מעוניין להסלים את הפתנה (מלחמת אחים אסלאמית ), שנוצרה בקרב מחנה הג'האד, אך לא נותרה לו ברירה, על אף תקוותיו לעתיד שונה. אחת החשיפות המעניינות שנחשפו בקלטת הן ניסיונות ארגון המדינה האסלאמית להטות את אלשבאב, שלוחת אלקאעדה הרשמית בסומאליה, לצידם.

הקלטת השנייה בסדרה, שוחררה כיומיים לאחר ה-11/9, ורוח הקלטת הראשונה חזר בדבריו החדשים של אלט'ואהרי. מנהיג אלקאעדה שב על קריאתו לאחד את שורות הג'האד במלחמה נגד הצלבנים והכופרים בסוריה ובעיראק. בנוסף –הפצרתו לא נותרה תחומה לשטחי סוריה ועיראק בכלל, והוא אף הגדיל וביקש מכלל המוסלמים לתקוף את הקואליציה הצלבנית, שהתייצבה מול מחנה הג'האד, בכל מקום אשר הם נמצאים, כולל על אדמתם באירופה ובמערב בכל דרך שימצאו לנכון. כצפוי – גם בקלטת השנייה אלט'ואהרי לא חסך בביקורת כלפי המדינה האסלאמית וטען כי  "הח'ליפות הוקמה במחשכים ללא כל התייעצות הלכתית מפוסקים בכירים". הוא אינו פסל על הסף לחימה משותפת עתידית לצד הארגון, אך הבהיר כי כוחם צריך וחייב לשמש אך ורק למלחמה נגד אויביהם המשותפים. חלקה השלישי של הסדרה הביע רעיונות דומים והכילה התנגחויות דתיות, המוכיחות לטענת אלט'ואהרי ומצדדיו כי הקריטריונים להקמת ח'ליפות אסלאמיות לא מולאו עד סופם.

אף שטרם הגיבו על סדרות הקלטות באופן רשמי בארגון, עליית המדרגה מצידו של אלט'ואהרי, יכולה להוליך למספר תגובות אפשריות מצד ראשי המדינה האסלאמית, הן ברמה ההצהרתית והן ברמה המעשית. ברמת המלל – קלטות שמע וסרטוני וידאו ודאי יופצו על מנת להוציא את דיבתה של תנועת האם בג'האד העולמי. גם כיום – בזכות מגזין DABIQ, המפורסם בשפה האנגלית, ובזכות יכולות שיווק אינטרנטיות מרשימות, כולל פרסום אגרות חשובות של הארגון, כאגרת ההכרזה על הח'ליפות, למספר שפות זרות, מצליח הארגון להפיץ את משנתו הרחק מעבר לאזורי השליטה העיקריים שלו. ברמת השטח - ניתן לשער שצעדים אלו יבואו לידי ביטוי בירי רקטות אל מעוזי ג'בהת אלנצרה באזור אידליב ואזורים נוספים, או אף שליחת מחבלים מתאבדים ורכבי תופת אל מחנותיהם בזירה הסורית. בזירה הרחבה יותר – ארגונים שהביעו תמיכתם הפומבית במדינה האסלאמית ובח'ליפות לכאורה, ייתכן שידרשו בחזיתות בהן ישנה פעילות אינטנסיבית יותר, כמו הזירה בתימן, שם נמצאת שלוחת אלקאעדה הבולטת ביותר. קבוצות רבות הביעו תמיכה במדינה האסלאמית גם בשטחי אפגניסטן ופקיסטן, אולם נוכחותם שם דלה בהרבה מאחיזת אלקאעדה בקרקע.

            משאלו פני הדברים, עולה השאלה כיצד המאבק הארוך בין שתי הדמויות הבכירות כיום במחנה הג'האד העולמי ישפיע על הזירות השונות. כניסת הכוחות הרוסיים לסוריה, לצד הצעתו של ראש ממשלת עיראק על כך שיקבל בברכה תקיפות דומות גם על אדמתו, אמורה להוות פתח אפשרי לדיאלוג בין הצדדים. אולם לאור נהרות הדם שזרמו בין שלוחת אלקאעדה בסוריה, ג'בהת אלנצרה ותומכיהם, לבין לוחמי המדינה האסלאמית, מקשים מאוד על אפשרות זו. אין בכך לפסול אותה, אך יש בכך די כדי להניח למשאלות נפש של גורמים מסוימים שמעוניינים באיחוד שורות ג'האדיסטי מול אסד ובני בריתו.

            דוגמא בולטת לאיבה העזה בין הצדדים – ניתן לראות בתהליך שהוקצן במיוחד בשלהי שנת 2013 וראשית שנת 2014. קרבות קשים התרחשו בצפון סוריה, בין המדינה האסלאמית (שנודעה אז כדאע"ש – עוד בטרם ההכרזה על הח'ליפות ), לבין ג'בהת אלנצרה ובעלות בריתה מקרב "החזית האסלאמית". התנגשות זו הובילה לאלפי הרוגים, בלחימה שהמנצח הגדול בה היה קודם כל הנשיא אסד. ניסיונות פיוס וגישור נמרצים של מנהיג אלקאעדה, אלט'ואהרי, נדחו על הסף  - ובתחילת חודש פברואר, הוא אף הודיע רשמית על ניתוק כל אחריות וקשר לארגון הסורר. זמן לא רב חלף מהודעה זו ומנהיג בכיר בארגון אחראר א-שאם, ואחד ממקורביו ונציגיו של אלט'ואהרי לנשיחות הגישור, אבו ח'אלד אלסורי, נרצח בפיגוע התאבדות באחת משכונות העיר חלב. על אף שלא נלקחה אחריות – מרבית האשמה הוטלה על אנשיו של אלבע'דאדי.

           הקרב התודעתי המרתק בין שני האישים על מרכז הבמה של מחנה הג'האד רחוק מלהסתיים. האיבה המרה בין שני הארגונים, הדם הרב שנשפך בקרבות ישירים, ועשרות קבוצות שהכריזו בגלוי על נקיטת צד בעימות לא מותיר הרבה סיכוי לגישור בעתיד הנראה לעין. בעוד העימות הוא פומבי וגלוי לכל, הסיכון הראשון והמידי ביותר הוא דווקא למאות ואלפי חפים מפשע במזרח התיכון ובמערב, שעלולים להיקלע בין הניצים. קריאתו של אלט'ואהרי לפעולות של מפגעים בודדים כבר הובילו לפציעה של חייל בברלין, ובתרחיש בלהות חמור יותר – פיגוע ראווה שנועד להאדיר את שם אחד הארגונים ישים אנשים נוספים במעגל הנפגעים. במאבק העולמי נגד ארגוני הטרור הנ"ל – חשוב להדגיש ולהבהיר שאין כאן צד מתון במשוואה, ועל כן – המערכה האמריקאית והבינלאומית לצוד את ראשי אלקאעדה לא צריכה להיות פחותה כהוא זה מהיקף הפעולות הנוכחיות ללחימה נגד המדינה האסלאמית.