שנת המבחן של המדינה האסלאמית

הברית החדשה - ישנה שמתגבשת בימים אלו בין סוריה, איראן, חזבאללה ורוסיה בנוגע לטיפול בארגון המדינה האסלאמית, הופכת הלכה למעשה את שנת תשע"ו לשנת המבחן של הארגון הרצחני. ארבע שנים של מלחמה קשה ואכזרית, מיליוני פליטים ועקורים ועשרות ארגונים מכל צבעי הקשת (סלפים – ג'האדיסטיים עד חילוניים – לאומיים ) קרעו את המדינה לגזרים ותבעו לעצמם פיסת אדמה קטנה. כגורם המתוקשר ביותר – ארגון המדינה האסלאמית הוא העומד במרכז הדיון הציבורי. לצד הצלחותיו הרבות במישור הטריטוריאלי והניהולי, כגון גיוס בלתי פוסק של מתנדבים ממדינות רבות בעולם והפיכתו לארגון הטרור העשיר בעולם, רשם הארגון לא מעט אכזבות, שהבולטות בהם היו איבוד המערכה בקובאני וכישלון בביסוס טביעת רגל משמעותית בחלקים מערביים יותר בסוריה ובלבנון. זו הייתה רק ההתחלה. כעת הגיח איום גדול בהרבה – הדוב הרוסי, שקפץ לסייע לבן בריתו.

            לאור המציאות בעיראק ושליטת ארגון המדינה האסלאמית על שטחים נרחבים במערב עיראק, צריך לתהות האם מהלך רוסי נרחב בסוריה באמת יעשה את ההבדל. הקואליציה הבינלאומית ללחימה בארגון עדיין מגששת את דרכה בנוגע לאסטרטגיה הכללית לפעולה. סימני תסכול בולטים כבר החלו להופיע השבוע כאשר נודע כי הגנרל ג'ון אלן, הקצין המופקד על תיאום וניהול הכוחות הצבאיים, יעזוב את תפקידו בחודש נובמבר הקרוב.  מחיקת הגבולות בין סוריה לעיראק יוצרת מצב של תגבור וניוד הדדי של כוחות לפי הצורך. כיום – מרוכזים מאמצים ניכרים של אלבע'דאדי ואנשיו לפרוץ את המבוי הסתום בחלב, ולהשיב את האחיזה האיתנה שהייתה לארגון בעבר סביב הבירה העיראקית בגדאד. חיל האוויר הסורי בשילוב יחידות קרקעיות כבר החלו לפעול נגד מטרות הארגון בצפון סוריה, והם משיגים התקדמות טובה. ייתכן בהחלט שהקואליציה של אסד ובעלי בריתו תצליח להניס אותם מהאזור, אך אין בכך כדי לפתור ולטפל בעשרות ארגונים נוספים שנמצאים בסמוך לעיר או מדרומה לעיר, כמו למשל באדליב – שם ג'בהת אלנצרה וקואליציית ג'יש אלפתח ביססו מעוז מכובד.

            האסוציאציה החוזרת מכל בימים האחרונים היא החשש להישנות של תרחיש מלחמת אפגניסטן, שם הצבא הסובייטי נגרר למלחמה ארוכה ומורכבת משציפה. למרות קווי דמיון רבים כגון ההיחלצות למען אינטרסים אזוריים ושמירה על שלטון אוהד, חשוב לשים את הדברים בפרופורציות – נכון לעכשיו, סדרי הכוחות שנשלחו לסוריה הם קטנים לאין שיעור מאלו שנשלחו לאפגניסטן, ומרבית הציוד שסופק יופעל על ידי צוותים סוריים מקומיים. שנית, בשנות השמונים נוצרה התגייסות המונים לטובת המאבק בכובש הזר. המדינה האסלאמית, לא מעט בזכות מעשי זוועה סדיסטיים מתועדים, קוממה עליה גם קולות בכירים מאוד בתוך מחנה הג'האד העולמי, ביניהם אבו מחמד אלמקדסי, מורו הרוחני לשעבר של אבו מצעב אלזרקאווי, מפקד אלקאעדה בעיראק, שחוסל ביוני 2006 על ידי הצבא האמריקאי. אלמקדסי, שניצל את מעמדו וסמכותו, פרסם פסק הלכה אשר מכריז על הארגון כ"ארגון סוטה". במקהלת המבקרים חברים גם ארגוני ג'האד נוספים כמו ג'בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה ופלגים אחרים. כבר היום הארגון נלחם נגד צבאות זרים ולא נרשמת נהירה המונית לשורותיו, כזו שלא נראתה בעבר. קשה להניח שהצלחה רוסית תטה את הכף בנושא זה.

תחזיות שחורות רבת כבר החלו להינתן על גורל הארגון כעת שהכוחות הרוסיים חברו לאסד, אולם לאלבע'דאדי ופקודיו יש עוד כמה אסים בשרוול בטרם יניפו את הדגל הלבן. תמונות וסרטוני וידאו רבים מוכיחים כי כמויות עצומות של טילי כתף, נ"ט וטק"א נמצאים בארסנל. סוללות הנ"מ דורשות הכשרה ראויה והן מטרות קלות לתקיפה אווירית, אולם התקדמות קרקעית מזרחה של כוחות משוריינים צפויה להיתקל במטחי אש כבדים ושלל פיגועי התאבדות. אפשרות נוספת שמונחת על הפרק היא הפעלה של תומכי הארגון לפגיעה במטרות רוסיות בסוריה ובחו"ל. במסגרת העימות הקולני מול אלקאעדה על עמדת הבכורה במחנה הג'האד העולמי, נדרשו ארגונים רבים לבחור צד. על אף שהשלוחות הגדולות והחזקות של אלקאעדה נותרו על כנם, מספר ארגונים ברחבי העולם, החל מאינדונזיה והפיליפינים שבמזרח ועד מאלי שבמערב, הצהירו על נאמנותם לאלבע'דאדי. אם ידחק אל הקיר, לא מן הנמנע שהוא גם ידרוש מהם הוכחות למילותיהם. תרחיש אפשרי נוסף, אם כי קלוש מאוד, הוא ברית משותפת למדינה האסלאמית עם פלגים נוספים ברוסיה, אשר ילחמו בצוותא מול אנשיו של אסד. הקרבות הפנימיים בין הגופים השונים וההיסטוריה העכורה ביניהם תקשה מאוד על מהלך שכזה, אבל אין מדובר פה במשחק סכום אפס. הצהרתו של פוטין על מלחמה במדינה האסלאמית ודאי לא תועיל לעשרות הארגונים האחרים שפועלים בסוריה. ירי המרגמות לעבר השגרירות הרוסית אמנם הוצא לפועל על ידי ארגון ג'יש אלאסלאם, שלא נמצא בשכנות טובה עם המדינה האסלאמית, אך מבהיר מעבר לכל ספק שצעדיו של פוטין מעוררים חשש בקרב כל אותם גורמים שמעוניינים לראות את אסד מודח.

בישראל ובעולם יעקבו בדריכות אחר הנעשה בסוריה בתקופה הקרובה. לחימה מול צבא רוסי תהווה ללא ספק את האתגר הקשה ביותר בתולדות הארגון. למעשה, למרות המולה ופאניקה תקשורת – כאשר התמודדו אנשיו מול כוח צבאי חמוש היטב, מסודר והיררכי, כמו המיליציות הכורדיות – הם ניגפו שוב ושוב. ניצחון ברור לבריתו של אסד נגד הארגון הקיצוני  יחיש ודאי את התקוות בקרב דיפלומטים מערביים לפתרון המלחמה. זו תהיה תמימות לשער שיהיה בכך די כדי להשאיר את הנשיא אסד בשלטון. בצעד כוחני, אך אמיץ, פוטין הבהיר כי הוא לא יהיה מוכן לקבל אדם אחר בשלטון פרט לבשאר אלאסד, עשרות אלפי לוחמים בשטח דורשים ונלחמים כדי להחליף אותו. כשזה המצב – גם אם יוסר איום המדינה האסלאמית מהפרק, יש לנו עוד שנים רבות של מלחמה באופק.