יום שני, 21 בספטמבר 2015

כוחו ההרסני של קיבעון מחשבתי



עשרת ימי התשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים הם זמן טוב להרהורים וחשבון נפש. אחד מן הנושאים בהם מתחבטים רבים הוא קיבעון מחשבתי והשלכותיו על המציאות. בשנת ציון 42 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, הציבור הישראלי הבין כהלכה את ההרסניות שטבועה בקיבעון שכזה. תוצאות קשות במיוחד של למעלה מ-2,000 הרוגים ו-5,500 פצועים הותירו צלקות רבות בנפשה של המדינה. אולם בעוד שבישראל הופקו הלקחים, בוצעו שידודי מערכות מקיפים וחודדו הנהלים שמקדשים את הביקורת, נדמה שהלקח הקשה והמדמם טרם נלמד בקרב מנהיגי מדינות המערב, לפחות בכל מה שנוגע להתנהלות במזרח התיכון. הציניקנים יאמרו – שספק רב אם הלקחים ילמדו מכיוון שלא מדובר בדם בניהם ודם משפחותיהם.

            החל משנת 2011, המזרח התיכון חווה טלטלה עזה שתוצאותיה ניכרות לכל כיום. תהליך שהחל עם שביב תקווה לדמוקרטיה מזרח תיכונית עקב מחאות והפגנות המוניות, התגלה לימים כסיוט שהתגלגל למלחמות אכזריות ואלימות במיוחד. קל מאוד להטיח ביקורת בדיעבד ולהצביע על כשלים של ארה"ב ובעלות בריתה בנוגע למצב בסוריה ובעיראק, אך ביקורת זו הייתה נסלחת ונשכחת לו עתיד המזרח התיכון היה צועד לפחות במסלול הנכון. כיום - אנשים שמוכנים לשים את כספם על תרחיש כזה, נמצאים בנחיתות בולטת. דוגמאות להתנהלות קלוקלת ניתן למצוא בהתבטאות שליח האו"ם לסוריה, סטפן דה מיסטרה, במהלך חודש פברואר בה טען כי אסד חיוני לפתרון המצב. בעקבות ביקורת חריפה במיוחד מהשטח ועמיתים דיפלומטים אחרים, חזר בו והצהיר כי על אסד לעזוב את סוריה.

            אספקט נוסף שבו ניתן להבחין בקיבעון, שמקורו בחוסר הבנה מעמיקה של המציאות במזרח התיכון, היא המלחמה בארגון המדינה האסלאמית. בשיתוף פעולה רחב היקף, נרתמו ארה"ב ומדינות רבות מרחבי העולם, כולל מהעולם הערבי, לתקוף מטרות של הארגון, ולספק חימוש ולוגיסטיקה לכוחות המתונים. מבט מעמיק יותר מבהיר כי בפועל רק מספר מצומצם מאוד של מדינות לוקחת חלק פעיל בתקיפות על אדמת סוריה ועיראק, וגם כאשר פעולות אלו יוצאות לדרך – מספרן קטן מדי, ודאי לנוכח הכוח הצבאי הגדול שעומד לרשותן. רק לצורך השוואה – הממוצע היומי של גלי התקיפות הללו עומד על כ-20 גיחות ביום, מספר גיחות שצה"ל לבדו הוציא לפועל תוך שעתיים שלוש במסגרת המבצעים השונים בעזה.

היריעה קצרה מכדי להכיל את כמויות השגיאות שבוצעו במסגרת מערכה זו – תקיפות מועטות מדי, לחץ לא מספק על מדינות שכנות, תכניות בחצי מיליארד דולר לאמן ולחמש כוח אופוזיציוני, שהולידו בסופו של דבר 4-5 לוחמים. חוסר הבהירות בנוגע לאסטרטגיה הכללית במזרח התיכון עודדה שחקנים חיצוניים להיכנס למשחק. תורכיה השתמשה בפיגוע קשה על אדמתה כדי לבסס, לטענתה, אזור חיץ על הגבול המשותף עם סוריה, למרות שבפועל עיקר המאמצים הצבאיים שלה מופנים דווקא לקבוצות הכורדיות, שמהוות את הכוח הצבאי המשמעותי ביותר נגד המדינה האסלאמית. איראן, שתזכה בקרוב להפשרת מיליארדים בעקבות הסכם הגרעין המביש שנחתם עם המעצמות, תגדיל, סביר להניח, את הסיוע, לחזבאללה, למיליציות השיעיות בסוריה, בתימן ובחזיתות אחרות. רק בחודש אוגוסט האחרון, נתפס בכווית משלוח נשק של 550 טון מאיראן לחזבאללה.  אם זו ההתנהלות תחת סנקציות ולחץ בינלאומי – אפשר רק לשער מה יהיו הפעולות הבאות כאשר יוסרו החסמים הלכה למעשה.

            קיבעון מחשבתי לא משתקף אך ורק בהחלטות של מנהיגי העולם החופשי, אלא גם בהתנהלות התקשורת. ארגון המדינה האסלאמית זוכה לתשומת לב רבה, מסיבות ברורות – מראשית 2013 עד אמצע 2015, הארגון התקדם משמעותית בשדה הקרב, הורחבו אזורי השליטה בהם אחז, ובשדה הלוגיסטי – תורתו הופצה ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים, תומכים רבים הצטרפו לשורותיו. למרות פגיעות רבות, ימיו האחרונים עדיין רחוקים. יחד עם זאת – בתקופה זו, הארגון עבר שינויים וטלטלות רבות, אך המשיך להיקרא באופן תמוה "דאע"ש" (המדינה האסלאמית של עיראק וא-שאם, סוריה רבתי ). ב-29 ליוני 2014 (או הראשון לחודש רמצ'אן 1435, על פי לוח השנה ההג'רי ), הכריז מנהיג הארגון, אבו בכר אלבע'דאדי, על שינוי שם הארגון ל"מדינה האסלאמית" והקמת ח'ליפות אסלאמית, שהוא יעמוד בראשה. למרות שחלפה שנה וחצי מאותה נקודה, הסיקור התקשורתי נותר על כנו. אמת – שם הארגון הפך לשם מותג, אולם לאור מחיקתם המעשי של הגבולות בין סוריה לעיראק, ופרישת חסות על שלוחות בסיני ובלוב, לא ברור מדוע נמשכת ההיצמדות לשם הישן. יתרה מכך – האיום הראשוני והמרכזי כיום על ריבונותו המוגבלת של אסד בסוריה מגיע דווקא משלוחת אלקאעדה בסוריה – ג'בהת אלנצרה וקואליציית ג'יש אלפתח, ששולטים בעיר אדליב וכן על אזורים הסמוכים למעוז העלווים בחוף הסורי. כתבות וסקירות רבות בעיתונות הכתובה ובאינטרנט, שסיקרו את הגעת הכוחות הרוסיים לסוריה, קיבלו ללא דיון עמוק ורציני את טענותיו של פוטין על סיוע לאסד מאיום הארגון הרצחני.

            השלכותיו של קיבעון מחשבתי עלולות להיות הרסניות וקשות במיוחד. משבר הפליטים הנוכחי על אדמת אירופה, מיליוני פליטים ועקורים נוספים בתורכיה, לבנון, ירדן ותימן, לצד רף הרוגים עצום בסוריה ובעיראק הן כל כולן תוצאותיו הישירות של כשל מתמשך בן ארבע שנים. השאלה המתבקשת כעת היא האם זהו רק קצה הקרחון והשלכות איומות נוספות מחכות בשלוש או ארבע השנים הבאות, או שמא הלקח ילמד ולא ניתן יהיה לפטור צרות ומאבקים בצידו השני של העולם כלאחר יד.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה