יום רביעי, 2 בדצמבר 2015

הגדרה עצמית - מעבר לסמנטיקה

שאלת ההגדרה העצמית הייתה שאלה מרכזית במאה החולפת, בעיקר בהקשר של לאומים וקבוצות אתניות בעולם הקולוניאליסטי והפוסט-קולוניאליסטי. ההגדרה העצמית מזהה את הקבוצה אליך משתייך הפרט ביחס לקבוצות אחרות. על אף שסוגיה זו אינה מתקשרת באופן טבעי, ניתן לתהות ולדון בה גם בהקשר של ארגוני טרור ובפרט ארגוני ג'האד במזרח התיכון ומחוצה לו. ביטויי ההגדרה העצמית של גופים אלה – שינויים בשמו של הארגון, בחירה בסגנון וניסוח פרסומיו וסממנים חיצוניים כמו לבוש וסמלים ייחודיים, מעידים במידה רבה על איך הם רואים את עצמם, לא פחות מהמסר אותו הם מעוניינים להעביר. על מנת להבין את הווייתו ואת מהותו של ארגון כלשהו, יש להבין גם את הדרך בה הוא רואה את עצמו.

            סוגיה אחת שעולה על הפרק בשאלת ההגדרה העצמית היא השם הנבחר. המדינה האסלאמית החלה את דרכה מתשתית רעיונית ומבצעית שהונחה עוד במלחמת אפגניסטן. ארגון אלקאעדה, שצמח בשנים לאחר המלחמה הצמיח שורת מפקדים, שהפכו אותו לגורם דומיננטי בזרם הסלפי ג'האדי. אחד הבולטים שבהם היה הירדני אבו מצעב א-זרקאוי, שיסד ארגון קטן יחסית בשם "ג'מאעת א-תוחיד ואלג'האד" והפך אותו לשלוחת אלקאעדה הרשמית בעיראק. ברבות השנים ובעקבות המלחמה בעיראק, גוף זה עבר שינויים רבים, הרכב  הארגון השתנה, מטרותיו השתנו והותאמו, ויריבים חדשים נכנסו לזירה. כעת, לאחר התפתחויות רבות ועל אף מסורת ארוכה – התעצבה זהות חדשה כמעט לחלוטין, ששיאה בהצהרתו של אבו בכר אלבע'דאדי ביוני 2014 על הקמת ח'ליפות חדשה, שהוא העומד בראשה. באותה הזדמנות, שונה שם הארגון מ"המדינה האסלאמית בעיראק וא-שאם" ל-"המדינה האסלאמית"

            שינוי זה אינו פורמאלי בלבד. שינוי השם מצביע על כך שהמדינה האסלאמית רואה עצמה כמי ששולטת על מרחב טריטוריאלי בסוריה ועיראק (בתור התחלה ), תוך מחיקת הגבולות הבינלאומיים שנקבעו לפי הסכמי סייקס פיקו. יתר על כן – השינוי מצביע  בגלוי על הפן הדתי המובלט בשם : כעת כפי שמשתמע מהמושג חל'יפות, זו מדינה שפועלת על עקרונות האסלאם – במקרה זה הזרם הסלפי – ג'האדי, שאינו תחום בגבולות, ובו מצוות ההגירה הופכת לראשונה במעלה. שנית, במרוצת הזמן אסף לימינו תומכים רבים מרחבי העולם שהצהירו על נאמנותם לאלבע'דאדי. הגדיל לעשות זאת ארגון אנצאר בית אלמקדס המצרי, ששינו את שמו ל"מחוז סיני" של המדינה האסלאמית. ההיצמדות לשמו הקודם של הארגון, מפספסת את השינוי התודעתי שחל בקרבו בעקבות  אותם הישגים טריטוריאליים ומוראליים.

            כארגון שרואה את עצמו בראש ובראשונה כגוף דתי, מרבית השאלות בנוגע לסוגיית ההגדרה עצמית נוגעות לצד זה. בתוך כך, ניתן למצוא שלל דוגמאות המצביעות על הגדרתה העצמית של המדינה האסלאמית. דגל חותם הנביא, שמתנוסס בתמונות רבות, מצביע על חיבור עמוק להבנתם של מורשת הנביא מחמד. חיבורים פרשניים מקיפים נכתבו אודות דבריו של הנביא, חיבורים שמכילים פולמוסים מרתקים ומגוונים בנוגע לשאלות רבות, אך בחירה בסמל זה לצד בחירה בתואר רב המשקל ח'ליפה, מעניק לאלבע'דאדי סמכות, שעל פניו, איננה ניתנת לערעור. ביטוי נוסף שמספר על טפח אחר במרכיב ההגדרה העצמית הוא מתן שירותים קהילתיים. קבוצות רבות, ובפרט המדינה האסלאמית, יודעות להגדיר את עצמם במקביל גם על דרך השלילה, כלומר אנחנו לא הם. בין אם הדבר נתפש בציבור המקומי ככפיה או בין כעזרה מבורכת, פעילי הארגון רואים בכך כחלק ממצוות הדעוה – פעילות להכשרת לבבות ותומכים פוטנציאליים. עקרונות כמו דמוקרטיה, לאומיות וגבולות הפכו לסממן הפסול של החברות החילוניות הזרות, ועל כן אין להם מקום בזהות הארגון בהשקפתו.


שאלות של הגדרה עצמית הם אינן פלפול פילוסופי ותו לא. אפילו  אם מדובר על תקשורת לא – מילולית כמו סגנון לבוש, בחירה בשם שונה, או היצמדות לסמל מסוים, יש בכך כדי ללמוד רבות על המושא שמשתמש בהגדרות הללו. בחינת הדברים דרך נקודת השקפתו מאפשרת דיון ומחקר בריא יותר, מדויק יותר וחכם יותר. לא מדובר בהזדהות, אלא בהיצמדות לרעיונות כפי שהם מובאים מפי אומרם, ולא כפי שאנחנו משקפים אותם כהבנתנו על מושא הדיון.

אין תגובות:

פרסום תגובה